פירושים על שמואל א 30:5: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ושתי, אחר שספר שבכו תחלה, יספר איך דוד בבטחונו התעוררה בו רוח גבורה, ואומר הגם כי שתי נשיו נשבו, ויותר מזה כי:

ושתי נשי דוד נשבו וכו'. כלומר שעמלק היה לו שמחה גדולה ששבו שתי נשי דוד המה מלכות. וגם רמז הכתוב דהגם שהיו יפות תואר לא היה להם שום רע כי אם שנשבו לבד ולא התעללו בהן ח"ו. מפרשים:

והנה זכר הכתוב מגבורת דוד ואומץ לבבו, כי עם היות לו שני סבות להחליש לבבו, האחד ששתי נשיו הלכו בשבי, (ו) השנית שראה עצמו בצרה ויגון, כי אמרו העם לסקלו, עכ"ז התחזק דוד ביי' אלקיו, ר"ל שהתחולל ליי' ואל אלוה דלפה עינו ולא נתיאש מהתשועה, (ז-ח) ולכן אמר לאביתר הכהן הגישה נא האפוד ושאל ביי' אם ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו? והם שתי שאלות, אם ירדוף ואם ישיגם, או אם כבר עברו לארצותם, והשם יתברך השיבו תשובה כוללת על שתיהן והיא רדוף, כי לא תהיה הרדיפה פועל בטל אבל השג תשיג, ולא יהיה פועל רע וזהו והצל תציל. וכבר אמרו חז"ל במסכת יומא (ע"ג ע"א וע"ב) ששואלין באורים ותומים שני דברים כאחד ומשיב על שניהם לצורך ודוחק השעה, ר"ל כשיהיה הדבר נחוץ שלא יוכלו להתמהמה כל כך שישאל השואל אחת לאחת. ואמנם למה אמרו העם לסקל את דוד, אפשר שהוא סבב לרדת עם אכיש למלחמה ושילכו כל אנשיו אתו, וסבב זה שבאו העמלקים על צקלג. והנכון אצלי הוא, שכי אמרו העם וגו' הוא משמש בלשון אלא, יאמר הכתוב שבכו דוד ואנשיו עד אין כח בהם לבכות, ולפי שנשי דוד נשבו היה עוד לדוד צר מאד, ולפי שהוא היה מפליג ביגון ובצרה על נשיו והיה מתעצל מהנקמה בסבת העצבון, חרף אף העם נגדו ואמרו לסקלו, באמרם שגם כן היה להם עצבון על נשיהם ובניהם, ולמה יתעצב דוד יותר מהראוי? וזה שיעור הכתוב ותצר לדוד מאד, ר"ל על נשיו שנשבו והיה צר לו מאד עליהן, אלא שאמרו העם לסקלו כי היה מרה נפש כל אחד מהעם על בניו ועל בנותיו, ולמה אם כן יתעצב דוד יותר מהם בהיותם כואבים כמוהו? וכאשר ראה דוד זה הסיר כעס מלבו ויתחזק ביי' אלקיו, והשתדל על הרדיפה והנקמה באויבים והצלת שללם, והוא פירוש נאה בפסוקים, והותרה השאלה השלישית: